כשהרעב יולד את הירח המלא
אני יוצא את המרבץ שלי
כי הירח המלא דומה ממתקים
אם כי העינות שלי מדממות
הייתי רוצה להישאר כאן
לאחור האור הצהוב
כדי שאף אחד לא יודע
הצבה של הנפש החודשית שלי
שאור שחור
עלול ליפות
למעשה,
אני מבהיל עצמי
הרבה יותר מאשר
אני מדהיל אתכם
בטח
רעבי אור הירח האלה
הם התגרות פראית
אבל היתה מעולם לא שלי
לחפש בכל מקום
זה חופש שאותו הטבע דורש
ואני גר בגוף שלד שלא רוצה לגווע
עובדה שאתם מתעבים אותי
לאמתו של דבר,
העור שלכם לא מוכן להיחרד
ולנגוע ולגווע
אז הרעת שאתם מתרחקים
שמא אני עשוי לאהוב
ריח הירח כפרג עליכם
אבל אתם בטוחים
באויר השקט
שבסתו
לא הנשימה ושלכת
לא הנשמה שלכם
נוסעות וחד
שם
אין דבר
אני מבין אתכם
אם אני הייתי חיב להיות ממני
בודאי
אני הייתי נרדם מהלב שלי
תחת הכרית הערנית שלי
אז אני אמר ללבוש
לאחור הפרווה שלי
את הבושה של קיבה ריקה
שכנראה חיבת ליחות על
הנשימה האחרונה שלכם
ועשוי להאריך ימים
מכם שמסגלים לאהוב
אבל אל טעו
אתם מכרחים לדעת
שלמדתי את ההתמסרות
של לוחמי הבדידות
כי,
הרי,
מוזר למדי,
כש אתם שומעים אותי מילל בלילה
אני לא חוזר
למעלה הדממה שלכם
כי הדם והדמעות שלכם
הם לא הצמא שלי
כש אתם רואים אותי מפזז ונודד
אני לא רוקד
סביב ההחסרה הלכם
כי הבשר והבסומת שלכם
הם לא הרעב שלי
אני לא צריך אתכם על מנת לשרד
אני יכול לבלוע הירח המלא מאוד
אני יכול לשתות גאותות הירח מלוח
אני, עוד, מעדיף שאתם תוכלו לשרד
אני מסגל לתת לכם שני חצים מהנצח
אולי
תהיו חיבים לוותר חיים אחד שלכם
כל מה שאתם צריכים
זאת ההתמסרות שלי
כי אני זוכר שבעבר
הייתם יכולים לאהוב אותי
אבוי!
יש לי העינות של הירח
הן יותר צהובות מאשר
החמה או המחלה
הנני!
אחת, אחת ,אפס
משני החצים מהנצח שלי
אחד יותר מהדרוש
זוג ריק
למרבה המזל
אני לוחם בדידות
בירח המלה
אני מתפלל בשביל הלבים
שאותם אני קובר תחת השינה שלי